אנגלית ברמת שפת-אם

הדרישה מצד החברות המגייסות לרמה מסוימת של אנגלית אצל המועמדים מביאה לכך ש-99% מקורות החיים כוללים מידע על רמת האנגלית של המועמד.  קיימת אצל רובנו כבר התובנה כי מידע זה חשוב לא פחות מאשר ידע בתוכנות מחשב, למשל.

בנוסף על ההכרה מצד המועמדים בצורך לדווח על רמת האנגלית, קיימת גם העובדה שהפרמטר הזה אינו חד-משמעי ולכן נוטים חלק מאתנו לתייג את רמת האנגלית שלנו במונחים – לרוב גבוהים יותר – שיסייעו לנו לקבל את התפקיד הנכסף.

כך, למשל, המינוח "אנגלית ברמת שפת-אם" עבר תהליך פיחות רציני, ומשמעותו הולכת ומתרופפת. רוב קורות החיים הנושאים את התיאור של אנגלית ברמה כזו אינם עוברים את מבחני הסף של חברות רבות.  גם מועמדים המדווחים על "אנגלית מעולה" לעתים קרובות אינם עומדים בסטנדרטים שיצדיקו אותה.

באמצעות הטיפ שלנו הפעם, ממש לפני הפסח, אנו רוצים לחזור ו"לעשות סדר" במונחים:  אם אתם נדרשים לעזרת ה- Speller כדי לנסח מכתב, האנגלית שלכם אינה ברמת שפת-אם, ואם אתם מתנסחים ברמה טובה אך אינכם מרגישים בטחון מספק כדי לנהל שיחה באנגלית בטלפון, האנגלית שלכם אינה שוטפת או מעולה.

למען ההגינות יש לציין כי גם לחברות המגייסות יש חלק נכבד במגמה הזו באופן בו הן מתארות את רמת האנגלית הנדרשת למשרה מסוימת. לא פעם אנו מקבלים תפקיד חדש לאיוש עם דרישה ל"אנגלית כשפת-אם" ואחרי בירור נוסף מסתבר שאנגלית "ברמת מייל" מספיקה.

לסיום, הצעתנו – גם למועמדים וגם למגייסים –  לתאר את השליטה באנגלית (או, בעצם, כל שפה אחרת לצורך זה) במונחים של יכולות ולא במונחים תיאוריים.  לדוגמא:  "ברמת ניסוח עצמאי של מכתבים" או "ברמת שיחה רהוטה בטלפון".